הודעה שנשלחת בשעה מאוחרת. בקשה לחרוג מהנהלים. הורה שמבקש שוב תשובה שכבר ניתנה, או מצפה שהצוות ישנה החלטה מקצועית.
אנחנו יודעות שצריך להציב גבול, ובכל זאת מהססות.
אולי ההורה ייפגע. אולי הוא יכעס. אולי יחשוב שאיננו קשובות לו או שאיננו רואות את הילד שלו. מתוך הרצון לשמור על מערכת יחסים טובה, אנחנו מסכימות לעוד בקשה, עונות גם בשעות שאיננו פנויות ומאפשרות חריגות שלא באמת מתאימות לנו.
אלא שוויתור מתמשך אינו מחזק את הקשר. הוא יוצר חוסר בהירות, ציפיות שקשה לעמוד בהן ולעיתים גם תסכול שמצטבר אצל הצוות.
גבול אינו דחייה
הצבת גבולות להורים אינה אמירה: „הצרכים שלכם אינם חשובים”. להפך. גבול שנאמר נכון מעביר מסר: אנחנו רואות אתכם, מקשיבות לכם ומחויבות לילדכם – ובמקביל, יש לנו דרך מקצועית ומסגרת שבתוכה אנחנו פועלות.
כדי שהגבול יחזק את מערכת היחסים, הוא צריך להיות ברור, עקבי ומכבד. אין צורך בהתנצלות ארוכה או בהסברים חוזרים. חשוב להכיר בקושי של ההורה, להסביר בקצרה את השיקול המקצועי ולומר מה כן אפשר לעשות.
במקום לומר:
„כבר אמרנו שאי אפשר לשלוח הודעות בשעות האלה”,
אפשר לומר:
„חשוב לנו להיות זמינות עבורכם ולתת לכל פנייה את תשומת הלב הראויה. הודעות שמתקבלות לאחר שעות הפעילות ייענו ביום העבודה הבא.”
כך גם כאשר הורה מבקש לשנות החלטה מקצועית. במקום להיכנס מיד למגננה, אפשר לומר:
„אני מבינה שההחלטה מעוררת אצלך דאגה. אשמח להקשיב ולשתף אותך בשיקולים שהובילו אותנו אליה. לאחר מכן נחשוב יחד כיצד נוכל לעזור לילד בתוך המסגרת שנקבעה.”
לא כל בקשה מחייבת מאבק
יש גבולות שחשוב לשמור עליהם, ויש מצבים שבהם אפשר לגלות גמישות. ההבחנה ביניהם דורשת מאיתנו לעצור ולשאול: על איזה ערך מקצועי הגבול שומר? האם הוא משרת את הילד, את הצוות ואת ההתנהלות החינוכית? ומה עלול לקרות אם נוותר עליו?
כאשר הצוות עצמו בטוח בגבולותיו ומעביר מסר אחיד, גם להורים קל יותר להבין מה מצופה מהם ולסמוך על המסגרת.
מערכת יחסים טובה עם הורים אינה נבנית מכך שאנחנו אומרות תמיד „כן”. היא נבנית מהיכולת להיות קשובות וברורות גם יחד – לראות את ההורה, לשמור על המקצועיות ולמצוא בתוך הגבולות דרך לפעול בשותפות.
